
The Ratzon Family
סבא יוסי (אבא של אמא שלי)
בשנת 1949סבי(הוא היה אז בן 6) ומשפחתו החליטו לעלות לישראל, הוא עזב את ביתו במהירות ובקושי הצליח לקחת את כל חפציו.
הוא הלך עם משפחתו ברגל 4 ימים בתנאים מאוד קשים, לאחר המסע המפרך הוא הגיע לעיר עאדן, ושם אסף אותו אוטובוס לשדה תעופה.
כשהגיע לשדה התעופה הוא ומשפחתו עלו על מטוס (לעלייה קראו על כנפי המטוסים), אנשים מעל גיל 60 לא היו מורשים לעלות למטוס.
בשדה תעופה היו המון גניבות אז סבי ומשפחתו שמרו מאוד על הזהב שלהם שהביאו עמם מתימן.
לאחר מסע וציפיה נחת בשדה תעופה בלוט עם משפחתו (חוץ מאביו שמת בתימן משפעת), לאחר הנחיתה סבתי ז"ל שמרה מאוד על אבי ואחיו שלא יחטפו אותם (באותה תקופה היו חוטפים ילדים קטנים)
סוף סוף סבי הגיע לראש העין ומשם פזרו אותו למחנה בראש העין ושם שיכנו אותו באוהלים.
לאחר שנתיים העבירו את סבי לפנימיית "עיינות" בית ספר חקלאי, ואחריו התגייס לצה"ל.
לאחר שהשתחרר התחיל לעבוד בחברת אוטובוסים "דן" (1963) הקים בית ומצא אישה והפך לשותף בחברת דן.
אחרי כן נולדו לו שני בנים ובת, ובתו התחתנה ונולדה לו 2 בנים ובת ובניהם אני.
סבי וסבתי חגגו 50 שנות נישואין ואנחנו הכנו להם מסיבת הפתעה (טקס חינה מסורתי) וחגגנו יחד איתם (תמונה מצד ימין).

סבתא רבא מרים אחיאל (סבתא של אמי שלי)
סבתא רבא שלי כיום אנחנו יודעים שהיא בת 106, היא אישה כל כך מיוחדת ותמיד כולם סביבה.
את גיל 100 חגגנו לה כל המשפה בשמחה גדולה וגם באותה השנה הוקדש לה פסטיבל תימנה.
אמא שלי מאוד אוהבת אותה וכל פעם שהיא הולכת לבקר אותה אנחנו מצטרפים אליה.
אומרים שהיא אישה מאוד צדיקה והיא כל הזמן מברכת אותי ונותנת לי נשיקה.
אני מאחל לה המון בריאות ושתמשיך להיות איתנו עוד הרבה שנים!
